פסק-דין בתיק תא"מ 3636-08 - פסקדין

כללי

1.         בפני תביעה כספית ע"ס 24,020 ש"ח, שהגיש מר יהודה בירן (להלן - " המשכיר") נגד ה"ה ערן ורויטל מיוסט (להלן ביחד - " השוכרים"), ונגד מר נדב מאיוסט (להלן - " נדב") והגב' שושנה מאיוסט (להלן - " שושנה"; נדב ושושנה ייקראו ביחד, לשם הנוחות, " הערבים").

התביעה

2.         במקור, הוגשה התביעה לפי סדר דין מקוצר, וכללה סעד כספי בסכום נמוך בהרבה, וכן סעד של פינוי, אולם לימים תוקנה בהסכמה, כפי שיפורט להלן.

3.         עפ"י כתב התביעה המתוקן, השכיר בירן למיוסט דירה לשנה אחת, עפ"י הסכם שכירות מיום 28.6.06 (להלן - " ההסכם"), ואילו נדב ושושנה חתמו כערבים להתחייבויות מיוסט על פי ההסכם. בהסכם ניתנה למיוסט אופציה להאריך את תקופת השכירות בשנה נוספת, אולם חרף התרעתו של בירן כי מיוסט הפרו את ההסכם, ולפיכך אינם זכאים לממש את האופציה, בחרו הם לממשה, לא פינו את הדירה, והפקידו שיקים להמשך תקופת השכירות. חלק מהשיקים חוללו. בנוסף, גרמו מיוסט לנזקים שונים לדירה ולחפציו של בירן (אגב תקיפתו הפיזית, כנטען), ולבסוף פינו את הדירה בתום התקופה השניה, אולם באיחור, ובלא החזרת חזקה מסודרת. לפיכך תובע בירן ממיוסט (ומהערבים) סך של כ-8,000 ש"ח עבור דמי שכירות, כ-8,000 ש"ח עבור 27 ימי איחור (עפ"י הפיצוי המוסכם של 75$ ליום), כ-10,000 ש"ח עבור הוצאות הכרוכות בשיקום ההרס שהותירו אחריהם מיוסט, וכ-1,500 ש"ח עבור נזקים שגרמו מיוסט לרכושו של בירן; כשמכל הסכומים האמורים מקוזז סך של כ-3,000 ש"ח ששולמו ביתר עקב הפרשי שער. מכאן סכום התביעה.

ההגנה

4.         בשלב הראשון, הומצא כתב התביעה המקורי לערבים בלבד, והם הגישו, בנפרד, בקשות רשות להתגונן, בהם טענו כי לא חתמו על כתב הערבות, וכי חתימותיהם הנטענות מזויפות. בנוסף, טענה שושנה טענות הנוגעות להעדר הודעה לערבים-כביכול על הפרות, מייד לאחר ההפרות הראשונות המתוארות בכתב התביעה.

5.         בדיון שהתקיים, הוסכם על הגשת כתב תביעה מתוקן, וכתב התביעה שבפני הוגש, אף הוא לפי סדר דין מקוצר. לאחר בקשה למחיקת כותרת, נמחקה כותרת התביעה, והתיק הועבר לפסים של סדר דין רגיל (אם כי אמור היה להיות מהיר, לפי סכום התביעה). לימים, ניתן נגד השוכרים פסק-דין בהעדר הגנה, והם הגישו בקשה לביטולו. החלטה מפורשת לביטול פסק-הדין לא ניתנה, אולם בדיון שהתקיים ביום 1.3.2010 בפני כב' הרשם (כתוארו אז) יזרעאלי, הסכימו כל הצדדים על מתווה להכרעת הסכסוך כולו לפי סעיף  79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולפיכך יש לראות את פסק-הדין כאילו אכן בוטל.

6.         טענות ההגנה של השוכרים הועלו רק במסגרת הבקשה לביטול פסק-הדין, ואלה הם, בקצרה: לשיטתם, עזבו את הדירה חודש לפני המועד הנטען בכתב התביעה, ולפיכך אינם חייבים בפיצוי המוסכם; ההרס הנטען בדירה, והנזקים לרכוש, מוכחשים, וממילא אומדני הנזק מופרזים; וסכום הקיזוז בגין הפרשי שער אמור להיות יותר מכפול מהסכום שקוזז בפועל, והוא עומד על כ-6,500 ש"ח. עוד טוענים השוכרים בבקשה לביטול פסק-הדין, כי בידם הקלטה ותמליל של שיחה, ממנה עולה כי אף לדברי המשכיר חלק מטענותיהם הוא אמת.

7.         יוער, כי בהמשך, בסיכומיהם, הרחיבו השוכרים והעלו טענות שונות ומגוונות אודות כספים המגיעים להם לשיטתם, והעולים בהרבה על סכום התביעה כולה. אקדים עוד את המאוחר ואבהיר, כי חרף טענת השוכרים, כי ההסכמה כללה גם אפשרות של פסיקה לטובתם, בבחינת "מעין תביעה שכנגד", הרי שדי בכך שלא שילמו אגרת תביעה עבור אותה "תביעה שכנגד" כדי לקבוע, כי תוצאה כזו לא תתאפשר, והמירב הוא קיזוז המגיע לשוכרים מהסכום המגיע למשכיר.

הבקשה להוצאת מסמכים מהתיק

8.         כאמור, בדיון שהתקיים הוסכם על מתווה להכרעה "בכל טענות הצדדים", שכלל הגשת סיכום טענות בכתב ע"י כל הצדדים.

9.         סיכומים כאמור הוגשו, אולם לסיכומי השוכרים צורפו מסמכים שונים, כשהרלבנטי לענייננו הוא תמליל (25 עמודים) של פגישה שהתקיימה בין המשכיר לשוכרים, כנטען, בחודש מאי 2008 (לקראת סוף תקופת האופציה) (וכן תקליטור שצורף ועליו צרובה, יש להניח, ההקלטה עצמה).

10.       בעקבות הגשת סיכומי השוכרים, הגיש המשכיר בקשה להוצאת התמליל והתקליטור מהתיק, ובקשה זו הולידה סדרת תגובות ותגובות-נגד שכללה לא פחות מ-5 כתבי טענות שונים. בשלב זה, עקב מינויו של כב' הרשם יזרעאלי לשפיטה, נפל התיק בין הכסאות, עד שלימים הועבר לטיפולו של הח"מ. לאחר דיון שהתקיים בפני הח"מ, הוחלט כי ראשית תינתן החלטה בבקשה זו, ובהתאם לתוצאת ההחלטה, יקבע בית המשפט אם יש גם להמשיך ולתת פסק-דין על פי סעיף 79א(א), כמוסכם.

11.       קיצור טענות הצדדים בעניין המסמכים שצורפו, איפוא, הוא כדלקמן:

11.1     לשיטת השוכרים, ההסכמה להכרעה "בכל טענות הצדדים" כללה הכרעה הן בתביעה והן ב"תביעה שכנגד" (שלא הוגשה, אולם מתבססת על טענת השוכרים כי מגיע להם סכום הגבוה מהסכום הנתבע, וראה בעניין זה האמור לעיל בסעיף 7), ומאחר שעד אותו מועד עמדו בפני בית המשפט רק ראיות המשכיר, ברי כי ההסכמה כללה גם אפשרות לשוכרים להציג את ראיותיהם.

לפיכך, אין לראות בהסכמה להגשת "סיכומים" משום השוואתם של אלה לסיכומים רגילים, המוגשים לאחר בירור תביעה והבאת ראיות. לשיטתם, העדר התייחסות לראיות נוספות בפרוטוקול הדיון אין משמעו כי אסור להם להגישן, אלא משמעו כי לא ויתרו על הגשתן.

יתר על כן, קודם להגשת הסיכומים, הגישו בקשה להארכת מועד להגשתם, אותה נימקו בזמן הנדרש לרכז את ראיותיהם שיצורפו לסיכומים, ואילו המשכיר לא הגיש כל הסתייגות מהאמור (עם זאת אעיר, במאמר מוסגר, כי גם לא ניתנה למשכיר הזדמנות להגיב על הבקשה, שהוכתרה במלים "במעמד צד אחד", ואכן נתקבלה במעמד צד אחד).

השוכרים סבורים, שבהתנגדותו לתמליל, חוזר בו למעשה המשכיר מהסכמתו למתווה שסוכם. מאידך הם טוענים, כי אם לא יותר להם להגיש את התמליל, ישקלו הם עצמם חזרה בהם מאותה הסכמה.

11.2     לשיטת המשכיר, צירוף המסמכים עומד בסתירה להסכמות שהושגו בדיון מיום 1.3.2010, הסכמות שהתבססו על החומר הקיים בתיק באותה שעה, בצירוף סיכומים בכתב. ולסיכומים, כידוע, לא ניתן לצרף ראיות חדשות. לשיטתו, משמעות ההסכמה להכריע בתיק לאחר הגשת סיכומים אינה יכולה לחרוג מפשוטה, והעובדה שהמשיב לא התייחס "בזמן אמת" לרמיזות ואזכורים אודות ראיות נוספות ותמלילים, בכתבי טענות מוקדמים, אינה יכולה לעמוד לו לרועץ, בלא שהיה מדובר בדבר-מה קונקרטי ורלבנטי לאותו מועד.

12.       בשלה השעה להכריע בעניין, ובשאלת המסמכים שצורפו דעתי כדעת המשכיר, ומהנימוקים הבאים, המובאים על דרך הקיצור, נוכח טיב ההליך כולו:

12.1     הסכמה דיונית היא הסכם לכל דבר ועניין, ויש לישמו עפ"י כללי הפרשנות המקובלים. יודגש בהקשר זה, כי איש מהצדדים לא ביקש לחזור בו מההסכמה עצמה (הגם שבנסיבות מתאימות ניתן לעשות כן), אלא שהם חלוקים באשר לתוכנה. וזוהי לשון ההסכמה, כמופיע בפרוטוקול הדיון:

"...אנו נסכים כי ביהמ"ש יפסוק בתובענה על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, זאת לאחר שהובהרה לצדדים משמעות ההליך כולל היות פסק הדין לא מנומק וללא זכות ערעור (כך במקור - צ.ל.).